04-8222181 טלפון חירום 24 שעות 052-5858208
תולעת הפארק

תולעת הפארק הוא למעשה כינוי שדבק באותו טפיל וזאת כיוון שהמקרים הראשונים בארץ תועדו בכלבים שנהגו להתרוצץ בפארק הירקון. שמה המדעי של התולעת הוא "ספירוצרקה לופי". הטפיל הנ"ל נמצא במגוון אזורים חמים בעולם כמו הודו אפריקה הפיליפינים...וישראל


    

התולעת מדביקה בעיקר כלבים אבל תועדו גם מקרים של הדבקה בחתול עז חמור ואף אדם.

אז מה בעצם כל כך מפחיד בתולעת קטנטנה?

ובכן, לתולעת הזו מחזור הדבקה הכולל וקטור- כלומר שליח,גייס חמישי, המסייע להפצה. מדובר בחיפושית קטנטנה שמאוד נהנית להיות בתוך צואת בעלי חיים אחרים (ונותנת משמעות חדשה לביטוי החיים בזבל).נכון ניחשתם מדובר בחיפושית זבל. חיפושית נגועה ,כלומר שבבטנה מסתתרות ביצים או לרוות (תולעים צעירות) של הטפיל,עלולה להיבלע אם בכוונה תחילה או בטעות ע"י מאכסן סופי, לדוגמא כלב המשפחה שלנו (רבים מהכלבים מאמינים בהחלט בכלל האצבע הכלבי "אם זה יכול להיכנס לי לפה אז כדאי לבלוע את זה".. ) או ע"י מאכסן ביניים-ציפור, לטאה, שעלולים להיטרף בתורם ע"י מאכסן סופי.
 

 לאחר שנבלעה החיפושית, הלרוות משתחררות במעי, חודרות את קיר מערכת העיכול ומתחילות בנדידה דרך כלי הדם. מטרתן היא הושט. לאורך הנדידה התולעים עלולות לגרום למגוון רב של נזקים - גירוי כרוני של מערכת עיכול, הצטלקויות והחלשה של כלי הדם עד כדי ביקוע חור באחד מהם שעלול להוביל למוות מהיר מדימום. תולעים שמתבלבלות בניווט (GPS איננו אמצעי עזר נפוץ בעולם התולעים...) עלולות להגיע לריאות, לעמוד השדרה או איברים נוספים ולגרום שם לנזק נרחב. המקרים הללו מכונים בעגה הרפואית נדידה אברנטית.

התולעים שהגיעו למחוז חפצן ( לוושט זוכרים?! ) מתיישבות בה, גדלות ויוצרות מעין התעבות כדורית המכונה גרנולומה. התולעים יושבות בה בבטחה ומטילות עד כמיליון ביצים ליום. אלו נוסעות הלאה עם המעכל יוצאות בצואה ובתורן יאספו על ידי חיפושיות זבל שידביקו את המאכסן האומלל הבא.

בין ההדבקה בתולעת ועד להתיישבות התולעים בוושט והטלת ביצים יכולים לעבור כחמישה שישה חודשים בהן הפצצה הזו מתקתקת בגוף הכלב שלנו.

התולעים הבוגרות יכולות להגיע לגודל של חמישה שישה סנטימטרים ויכולות לחיות גם מספר שנים בגוף המאכסן.
הגירוי הכרוני בוושט גורם להקאות, ריור רב, קשיים בבליעה עד כדי חוסר תפקוד מוחלט של הוושט, שלשול או צואה דמיים ובהמשך חולשה ורזון מהירידה באכילה ומאיבוד דם כרוני בעקבות הפגיעה במערכת העיכול.

תולעים שהגיעו לאיברים אחרים יגרמו שם לנזק בהתאם לאיבר אליו הגיעו. למשל אם הגיעו לעמוד השדרה יתכן ויגרמו לכאבי גב קשים ופגיעה נוירולוגית. אם לריאה- קשיי נשימה, וכן הלאה כיד הדמיון הרפואי החביב עליכם .

וכאילו כל מה שתואר קודם לכן לא מספיק,חלק מהגרנולומות עוברות בשלב מסוים התמרה סרטנית והופכות לגידול ממאיר אגרסיבי.

איך מזהים שהכלב שלי נדבק?
 

וטרינר שחושד בכלב כנגוע בספירוצרקה ינסה להגיע לאבחנה ודאית במספר דרכים.

זיהוי ביצים בצואה - לביצי הטפיל צורה ייחודית מעיין אליפסה ובתוכה הס פן תעיר ישן נוסע שמיני זעיר. לעיתים ניתן למצוא אותן במשטח צואה ישיר או שניתן לבצע הצפה בה מוסיפים לצואה (כלומר לקקי) תמיסת מלח או תמיסת סוכר בה הביצים יצופו ומתבוננים בנוזל במיקרוסקופ. חשוב לזכור שלעיתים הסימנים הקליניים מתחילים מפגיעה באיבר בטרם התחילו התולעים להטיל ביצים. גם ההטלה עצמה מתרחשת בפולסים ולא בצורה רציפה לכן גם בכלב נגוע ניתן למצוא גם משטחי צואה נקיים מביצים. וכדאי לבצע מספר משטחים.
 
 
 
אנדוסקופיה - בעזרת סיב אופטי ניתן לנסות לזהות את הגרנולומות בקיר הוושט או לעיתים אף בקיבה.
 

רנטגן - צילומי רנטגן יכולים להראות גרנולומות שעברו הסתיידות בוושט או באיברים אחרים. הגרנולומה תופיע כמסה בחלק הקאודלי (אחורי) של בית החזה ולעיתים מתלווה גם תגובה בחוליות המכונה ספונדילוזיס.
 
 
 
ומה לגבי טיפול ??
הטיפול בכלב חולה הוא באותה תרופה המשמשת גם למניעה. החומר נקרא איברמקטין או חומרים קרובים אליו הניתנים בהזרקה. כמובן יש לטפל גם בנזקים המשניים שגרמה התולעת. פעמים רבות המחלה מתגלה כאשר הנזק רב מאוד ואין מוצא אלא לבצע המתת חסד.

מניעה
בראש וראשונה לא לתת לכלב לנשנש דברים בטיול לא צואה,לא זבל ולמנוע את ההרגל הפרתי של ליחוך עשב. כמו כן מקובל היום לתת זריקות של איברמקטין ודומיו כל שלושה חודשים. הרעיון הוא לשמור על רמה מסוימת של התרופה בגוף וכך במקרה של הדבקה יושמדו התולעים. חשוב לזכור כי לא מדובר בחיסון ולכן רמת היעילות וסילוק התרופה מהגוף משתנה מכלב לכלב אבל זה אמצעי המלחמה העיקרי שיש לנו היום.

קיימים גזעי כלבים בייחוד רועים אוסטרלים וקולים למיניהם שעלולים להיות רגישים מאוד לתרופה. קיים היום בארץ מבחן גנטי הבודק את הרגישות הזו. יש לבצעו כמובן לפני מתן התרופה. לכלב רגיש אסור לתת איברמקטין ודומיו. מפעם לפעם אנו נתקלים בכלבים שהגיבו בחריפות עד כדי מוות לתרופה ולכן כלב חשוד יש לבדוק מראש. מדובר סה"כ בכמה טיפות דם הנשלחות למעבדה.

אז מה למדנו. למרות השם החביב המרמז על תולעת חובבת יציאה לטבע ובילוי בפארק. מדובר בטפיל קטלני ועלינו בעלי הכלבים לדאוג להתגונן:
  • מניעה של אכילה בלתי מבוקרת בטיול
  • לאסוף את החבילות שהכלב שלנו מותיר אחריו, כך יהיו פחות הזדמנויות נדל"ניות לחיפושית שנושאת את התולעת להשתרש בסביבתנו.
  • לזכור לתת לכלב טיפול מונע באופן מסודר, בזריקות ,לפי הוראות הווטרינר.
    חשוב לציין כי בשנה האחרונה מאובחנים בחיפה וסביבתה מספר גדל והולך של כלבים הנגועים בטפיל ועלינו בעלי הכלבים להלחם במחלה ולגלות אחריות למניעת ההפצה על ידי טיפול תרופתי מונע בכלבנו ואיסוף הצואה שהוא מותיר אחריו.
  
דר` סער שירק
וטהאוס מרכז רפואי וטרינרי לבעלי חיים
 
 

 |  ראשי |  מרכז רפואי לבעלי חיים  |  מרפאה  |  מקרים רפואיים  |  הדרכות  |  דפי מידע  |  גלרייה  |  קישורים  |  יצירת קשר  |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
וטהאוס-מרכז רפואי לבעלי חיים- www.vethouse.co.il © כל הזכויות שמורות
וטהאוס רח' אינטרנציונאל 3, חיפה טלפון: 04-8222181 שעות פתיחה: א-ה 10:00-20:00 יום ו' 09:00-14:00 טלפון חרום 24 שעות: 052-5858208
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל